תקציר:
היֹה היו לי פעם חיים שבהם צעדתי בנחת לצד בעלי, ג׳וֹן. חיים רגילים, בצבע בז׳. ואהבנו אותם. הבז׳ היה חמים. הרגשנו, בצדק, שהתברכנו, שאנחנו בני מזל. אנשים נורמלים לגמרי. בבוקר 7 באוקטובר 2023, החיים של רייצ'ל גולדברג־פולין התרסקו, כאשר בנה האהוב, הירש, נחטף לעזה. רייצ'ל ובעלה ג'ון פעלו בכל דרך, בגלוי ובחשאי, כדי להביא לשחרורם של הירש ושל החטופים כולם. מילותיה הצלולות והאנושיות של רייצ'ל הרעידו לבבות והבקיעו קירות בארץ ובעולם. אך רייצ'ל וג'ון לא הצליחו להציל את בנם. ביום ה־328, לאחר ששרד פציעה קשה, אלימות והרעבה, הירש נרצח בידי שוביו לצד חמישה חטופים נוספים. אמו נאלצה ללמוד לחיות מחדש. כשנראֶה אותך שוב הוא ספר על אובדן ועל תקווה. רייצ'ל גורפת את הכאב שלה למילים. היא שופכת על הנייר את אהבתה ואת געגועיה לבנה. היא משתפת במאבק להצלתו ובהתמודדות הנצחית עם הכישלון להחזירו בחיים. היא מבקשת לתת קול לרבים ולרבות שהאבל לא מרפה גם מהם. רייצ'ל עדיין לומדת איך לחיות מחדש, אבל כבר יודעת שגם בחשכת היגון, אפשר למצוא קרן אור של נחמה, "לחישה של שמש, לא מלמעלה, מהשמים, אלא מתוכי. מתוכנו". -- מאתר מטר.